<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קי"ג</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ובתפלות שבתות וימים טובים סלקו שמונה עשרה, להסיר כל אנחה, ותקנו שבע. ואמרינן בפרק תפלת השחר הני שבע דשבתא כנגד מי, אמר רבי חלפתא: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. ועל חלוק התפלות של שבת אמרו במדרש, שלשה מעידין זה על זה: הקדוש ברוך הוא וישראל ושבת. הקדוש ברוך הוא וישראל מעידין על שבת, שהוא יום מנוחה; ישראל ושבת — בהקדוש ברוך הוא, שהוא אחד; הקדוש ברוך הוא ושבת — בישראל, שהם יחידים באומות. ועל זה תקנו בשבת שלשה עניני תפלות: 'אתה קדשת', 'ישמח משה', 'אתה אחד', וביום טוב לא תקנו אלא אחת 'אתה בחרתנו'. מפני שאלו שלש תפלות תקנום כנגד שלש שבתות. 'אתה קדשת', כנגד שבת בראשית, כמו שמוכיח מתוכו. 'ישמח משה', כנגד שבת של מתן תורה, דכולי עלמא מודו דבשבת נתנה תורה. ו'אתה אחד', כנגד שבת של עתיד.
<h2>דף לג.</h2>
ובמוצאי שבת אומרים הבדלה בחונן הדעת, כדגרסינן פרק אין עומדין מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים ושואלים את הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת וכו'. וכל עניני הבדלה בתפלה ועל הכוס כתיבי התם. ואף על פי שמבדיל בתפלה טוב להבדיל על הכוס, שהוא נראה כמלוה למלך ונפטר ממנו בברכה, כמו שקבלו בהכנסתו בברכה. ועל כן אמרו על הזהיר בו, שהוא מנוחלי העולם הבא, כדגרסינן פרק ערבי פסחים (פסחים קיג, א), אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא: הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבת. והוא ששייר מקדושה לאבדלתא, כלומר, שאם אין לו אלא כוס אחד ואין בו שיעור שני כוסות לקדוש ולהבדלה, דמקדש אריפתא דאפשר והיין דאית ליה משייר ליה להבדלה, שאי אפשר בפת.
ונוהגין לאמרה שליח צבור בתפלה, קידוש בערב שבת והבדלה במוצאי שבת, כדי להוציא צבור ידי חובתן לאותן שהם דחוקים ואין להם כוס לקדוש או להבדלה, כדגרסינן פרק סדר תעניות אלו (תענית כד, א), רבי גזר תעניתא, נחית קמיה אילפא. אמר 'משיב הרוח', נשא זיקא; אמר 'מוריד הגשם', אתא מטרא. אמר ליה מאי עובדיך, אמר ליה דיירנא בקוסא דחיקא (פירוש: כפר שדרים בו דחוקים, שהם עניים), טרחנא ומייתנא קידושא ואבדלתא ומפיקנא צבורא ידי חובתייהו. ובמוצאי שבת ליום טוב, בתפלה — 'ותודיענו' ועל הכוס — יקנה"ז.
ובמוצאי שבת מתחילין בהבדלה לומר 'אליהו הנביא', לפי שהוא עתיד לבשר את ישראל בגאולה, דגרסינן בערובין, פרק מי שהוציאוהו (מג, ב), מובטח להם לישראל, שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח. ועל כן כשעבר השבת, שאפשר לבוא, אנו זוכרים אותו בשאלה מאלהינו, שישלחהו לבשר הגאולה.
<h2>דף נא:</h2>
וגרסינן בפסחים ירושלמי, פרק מקום שנהגו אמר רבי לוי במוצאי שבת זמן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שני רעפין והקישן זה בזה ויצא מהן אור וברך עליו 'בורא מאורי האש", אמר שמואל לפיכך מברכים עליו במוצאי שבת. וכתוב בפרקי רבי אליעזר, פרק (כא) [כ] בין השמשות של שבת היה אדם הראשון מהרהר בלבו ואומר שמא הנחש שהתעני יבא אלי בערב וישופני עקב. ונשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע. ואדם ראה את עמוד האש ושמח בלבו ופשט ידיו לאור האש ואמר 'בורא מאורי האש'. וכשהרחיק את ידיו מאור האש, אמר יודע אני עכשו שנבדל יום הקדש מיום החול, למה שאין להבעיר אש בשבת, באותה שעה אמר 'המבדיל בין קדש לחול.
